פסק-דין בתיק ע"פ (ת"א) 71669/04

ערעור על פסק-דין של בית משפט השלום בתל-אביב כבוד השופט בארי, בת"פ 6470/03 מיום 21/4/04 (הכרעת הדין) ומיום 28/6/04 (גזר הדין).

הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

1.         עיקרי העובדות וכתב האישום

כנגד המערער וכנגד אחר (שי מילשטיין - להלן "האחר"), שניהם שוטרים במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום בו הואשמו שבתאריך 22/11/02 בסמוך לשעה 15:30 הגיע האחר במסגרת תפקידו לחנות ירקות ברחוב הרצל 31 בבני ברק בה עבד מר עבד הממא נועם ( להלן: "המתלונן") ולאחר שהאחר דרש מהמתלונן להזדהות והמתלונן טען כי אין בידו תעודה מזהה, התפתח ויכוח בין האחר למתלונן שבמהלכו הטיח האחר את ראשו של המתלונן בשולחן, סטר לו בפניו כשידיו כבולות והוציאו מהחנות.

כן נאמר בכתב האישום, שבסמוך לאחר מכן, הגיע המערער למקום, ניגש למתלונן וסטר לו בפניו מספר פעמים.

המערער הורשע עפ"י עובדות כתב האישום בעבירה של תקיפה - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בעוד האחר זוכה מעבירת התקיפה מחמת הספק.

גירסת המערער לכתב האישום היתה כי הוא הגיע למקום האירוע בו בוצעה עצירת המתלונן עקב בקשת סיוע, מצא את המתלונן ממתין בחוץ כשידיו כבולות, משתולל ומקלל, החזיק את המתלונן בחוזקה בידו הואיל והמתלונן התנגד, הובילו לניידת המשטרה בה הגיע, והכניסו לניידת בחברת שוטר אחר. לאחר מכן, חזר לאחר בירור קצר לניידת והוא והשוטר הנוסף לקחו את המתלונן לתחנת המשטרה כשבכל מסכת האירועים לא סטר המערער בפניו של המתלונן.   

2.         הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא

בימ"ש קמא (כבוד השופט בארי) זיכה כאמור את האחר מחמת הספק והרשיע את המערער בעבירת תקיפה. ביהמ"ש קמא ניתח את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי שוכנע כי המתלונן וחבריו לא העלילו ולא קשרו קשר כאשר מסרו כי המערער היכה את המתלונן הכבול ליד הניידת כשדברים אלו נתמכים ע"י אזרחים שצפו בנעשה מחלון ביתם וכן נתמכים במידת מה בדברי המערער עצמו.

ביהמ"ש קמא קבע כי אכן היו סתירות בין דברי חלק מהעדים השונים אך בנקודות העיקריות הדברים תואמים כשכל העדים תיארו סטירות ליד הניידת. זאת, כאשר יש לזכור כי העדים האוביקטיביים התחילו לצפות באירוע לא ממש באותו שלב וכי כל אחד זכר את הדברים אשר הרשימו אותו יותר.

לענין העונש, בימ"ש השלום, גזר על הנאשם לאחר שהרשיעו עונש של 6 חודשי מע"ת, קנס בסך 500 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך של 1,000 ש"ח.

3.         טענות הצדדים

לטענת המערער, יש מקום לזכותו מחמת הספק כפי שזוכה גם האחר, כשהנימוקים שהביאו לזיכוי האחר טובים גם לגביו.

לטענת המערער, לא הוכח מעבר לספק סביר זיהויו של המערער כשוטר שהיכה את המתלונן וסטר לו למרות שאין מחלוקת לכך שהמתלונן אכן הוכה בסטירות לחי ליד הניידת, וזאת לאחר שלא ניתן להסתמך על עדות המתלונן וחבריו ומשהעדים האובייקטיבים (השכנים) לא זיהו את המערער והתגלו בעדויותיהם סתירות.

לטענת המערער, כפי שקבע בימ"ש קמא, היה במקום אי סדר רב וכן היו במקום שוטרים רבים כך שלא ניתן לקבוע פרטים מדוייקים ולקבוע בוודאות שהמערער הוא זה שהיכה את המתלונן.

לטענת המערער, יש מקום גם להקל בעונשו ולא להרשיעו בהתחשב בעברו הנקי, בתפקידו כשוטר ובכך שהוא עלול לאבד את משרתו כשוטר עקב ההרשעה.

לטענת המשיבה, ההרשעה מבוססת כדבעי על ראיות ישירות של המתלונן, חבריו ועדים אוביקטיביים המביאים בודאות למסקנה שהמערער הוא זה שסטר למתלונן ולפיכך יש להשאיר את ההרשעה על כנה.

לטענת המשיבה, אין מקום גם להתערב בעונש, שכן שוטרים מכים ואלימים מקומם לא במשטרה גם אם זו תהיה התוצאה של ההרשעה.

4.         דיון